Le texte Le vocabulaire Les révisions
Bekhoroth
Daf 46b
גְּמָ' אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הָרֹאשׁ פּוֹטֵר בִּנְפָלִים.
Traduction
GEMARA: Shmuel says: In a case where the head of a fetus emerged and then went back into the womb, the offspring is not considered to have been born and does not exempt the next fetus from the obligation of redemption of the firstborn, e.g., if its twin brother was born first. Shmuel says this halakha specifically in a case of miscarriage, i.e., where the fetus whose head emerged was a stillborn and the one that was eventually born first is a viable offspring. But in a case where both are viable offspring, the emergence of the head is considered birth.
Rachi non traduit
גמ' אין הראש פוטר בנפלים. בן שמנה שהוציא ראשו חי והחזירו וקדמו אחיו ויצא הוי בכור לכהן שאין ראש הנפל פוטרו עד שיצא ראשו ורובו:
מַאי טַעְמָא? ''כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו'' — כֹּל הֵיכָא דְּנִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו הוּא דַּחֲשִׁיב רֵישֵׁיהּ, אִידַּךְ לָא חֲשִׁיב רֵישֵׁיהּ.
Traduction
The Gemara asks: What is the reason for Shmuel’s ruling? The verse states: ''All in whose nostrils was the breath of the spirit of life'' (Genesis 7:22), from which it is derived: Anywhere that one has the breath of the spirit of life, i.e., if it is viable, one goes by its nostrils, i.e., its head is considered significant. But with regard to another offspring, one that is not viable, its head is not considered significant.
Rachi non traduit
רוח חיים באפיו. מי שהוא בן חיים הלך אחר אפיו דהיינו ראשו אבל אי לאו בר קיימא הוא לא חשיבי אפיה:
תְּנַן: הַבָּא אַחַר נְפָלִים, שֶׁיָּצָא רֹאשׁוֹ חַי, וּבֶן תִּשְׁעָה שֶׁיָּצָא רֹאשׁוֹ מֵת. קָתָנֵי מִיהָא ''רֹאשׁוֹ!'' מַאי ''רֹאשׁוֹ?'' רוּבּוֹ.
Traduction
The Gemara raises a difficulty: We learned in the mishna: What is a firstborn with regard to inheritance but not with regard to redemption from a priest? It is a son who came after the miscarriage of an underdeveloped fetus, even where the head of the underdeveloped fetus emerged alive; and a fully developed nine-month-old fetus whose head emerged dead. Although the mishna addresses a nine-month-old fetus as well, in any event it teaches with regard to a miscarriage that its head exempts the offspring born after it. The Gemara responds: What is the meaning of the term: Its head? It means its head and most of the body.
Rachi non traduit
קתני מיהא. נפל שיצא ראשו פוטר הבא אחריו מכהן:
וְלִיתְנֵי ''רוּבּוֹ''! בְּדִין הוּא דְּאִיבְּעִי לֵיהּ לְמִיתְנֵי רוּבּוֹ, וְאַיְּידֵי דְּקָא בָעֵי לְמִיתְנֵי סֵיפָא בֶּן תִּשְׁעָה שֶׁיָּצָא רֹאשׁוֹ מֵת — טַעְמָא דְּרֹאשׁוֹ מֵת, הָא רֹאשׁוֹ חַי — הַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר לַנַּחֲלָה נָמֵי לָא הָוֵי, תְּנָא רֵישָׁא נָמֵי רֹאשׁוֹ.
Traduction
The Gemara asks: But if so, let the mishna teach: Most of it. The Gemara answers: By right, the mishna should have taught: Most of it, but it did not do so, since in the latter clause of the mishna it needs to teach: A fully developed nine-month-old fetus whose head emerged dead. It is inferred from there that the reason the subsequent son is the firstborn with regard to inheritance is that the head of this fetus emerged dead, but if it was a nine-month-old fetus whose head emerged alive, then the fetus that comes after it is not a firstborn with regard to inheritance either. Therefore, the tanna of the mishna taught in the first clause also that the head of a miscarriage exempts the subsequent son, to maintain stylistic uniformity.
Rachi non traduit
איידי דבעי למתני סיפא בן ט' שיצא ראשו מת. דלא מצי למיתני רובו בהדיא אע''ג דאיהו גופיה לא משמע אלא רובו ואהכי לא מצי למיתני בסיפא רובו משום דבעי למידק מינה טעמא דראשו מת הא ראשו חי אפי' בכור לנחלה לא הוי האחרון דראשו בן ט' חי ודאי הוי לידה ואי הוה תני רובו מת הוה משמע הא רובו חי לא הוי אחרון בכור אפי' לנחלה אבל אם יצא ראשו חי לא הוי משמע השתא דאחרון מפסיד הנחלה ואנן קיימין דראשו חי הוי כילוד משום הכי תנא ראשו ברישא ובסיפא ואע''ג דסיפא גופה דקתני ראשו מת לא הוי אלא ראשו ורובו:
Tossefoth non traduit
ואיידי דבעי למיתני סיפא בן ט' כו'. מגופה הוה מצי למימר דנקט ראשו משום דמשמע דוקא נפל הא בר קיימא הבא אחריו בכור לנחלה נמי לא הוי אלא סיפא דייק ליה בפשיטות טפי:
וּמַאי קָא מַשְׁמַע לַן, דְּכֵיוָן דְּמַפֵּיק לֵיהּ רֵישֵׁיהּ הָוֵה [לֵיהּ] לֵידָה? תְּנֵינָא: הוֹצִיא רֹאשׁוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהֶחְזִירוֹ — הֲרֵי זֶה כְּיָלוּד!
Traduction
The Gemara asks: And according to this interpretation, what is the mishna teaching us? Is it that once the offspring reached out its head from the womb it is considered a birth? We learn this in a mishna with regard to the fetus of an animal (Ḥullin 68a): If a fetus reached out its head, although it returned the head, the halakhic status of that fetus is like that of a newborn, whose consumption is permitted only by its own slaughter.
Rachi non traduit
ומאי קמ''ל. מתני' אי אמרת בשלמא ראשו דוקא אשמעינן דראש הנפלים פוטרו ותנא סיפא אטו רישא אלא אי אמרת ראשו לאו דוקא ואין הראש פוטר בנפלים השתא לא אשמעינן מינה אלא דיוקא דדייקינן טעמא דראשו מת הא ראשו חי אפי' בכור לנחלה נמי לא הוי דכיון דאפיק בן ט' חי רישיה הואיל ולאו נפל הוא הוי לידה אפי' החזירו:
הא תנינא. בפ' בהמה המקשה הוציא עובר ראשו בשעת שחיטת אמו הרי זה כילוד אפי' החזירו ואינו ניתר בשחיטת אמו:
וְכִי תֵּימָא: אַשְׁמוֹעִינַן בְּהֵמָה, וְקָא מַשְׁמַע לַן בְּאָדָם, דְּאָדָם מִבְּהֵמָה לָא יָלֵיף — דְּלֵית לַהּ פְּרוֹזְדוֹר.
Traduction
And if you would say that the mishna there teaches us this halakha with regard to animals, and the mishna here teaches us that the same halakha applies to a human, this does not resolve the difficulty. The Gemara first explains why two rulings might be necessary with regard to people and animals: The reason is that the halakha of a human cannot be derived from that of an animal, as the animal has no concealed opening, i.e., the opening of an animal’s womb is not hidden. Consequently, one might have thought that only in the case of an animal is the emergence of the head considered a birth. By contrast, in humans, where the woman’s thighs conceal the opening of the womb and the emergence of the head alone is not noticeable, perhaps the emergence of the head is not considered a full-fledged birth.
Rachi non traduit
בהמה לית ליה פרוזדור. אין רחם שלה בין ירכותיה הלכך חשיב הראש לידה דבגלוי הוא אבל אשה דיריכים שלה מכסים את הרחם לא חשיב ראש לידה:
Tossefoth non traduit
דאדם מבהמה לא יליף דלית לה פרוזדור. האי פרוזדור דהכא ובריש בהמה המקשה (חולין דף סח.) ובשבת פ' א''ר עקיבא (דף פו:) שוים ולא הוי כי ההוא דפרק יוצא דופן (נדה דף מב:) דמכי הוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור הוי כילוד דאי בפרוזדור דהתם אמרינן הכא מה יכול להחזיק הפרוזדור לעכב הלידה כיון שהראש חוצה לו אלא פרוזדור דהתם הוא בית החיצון ופרוזדור דהכא הוא עובי הירכים שמכסים את הרחם שבין ירכים והוה אמינא דלא חשיב ראש לידה ביציאת הרחם ואין תימה על שהלשון שוה ואין פירושם שוה דכי ה''ג אשכחן לעיל בפ' הלוקח בהמה (בכורות דף כ.) דטינוף פוטר בבכורה דחשיב ולד ולא הוי כההיא טינוף דפ' המפלת (נדה דף כט.) דרוב היולדות מטנפות:
בְּהֵמָה מֵאָדָם לָא יָלְפָא — מִשּׁוּם דַּחֲשִׁיב פַּרְצוּף פָּנִים דִּידֵיהּ.
Traduction
Conversely, had this ruling been taught only with regard to humans, one would have said that the halakha of animals cannot be derived from that of a human because the countenance of a person’s face is significant, as people are created in the image of God. This is not so with regard to animals.
הָא נָמֵי תְּנֵינָא: יָצָא כְּדַרְכּוֹ — מִשֶּׁיָּצָא רוֹב רֹאשׁוֹ, וְאֵיזֶהוּ רוֹב רֹאשׁוֹ? מִשֶּׁתֵּצֵא פַּדַּחְתּוֹ. תְּיוּבְתָּא דִשְׁמוּאֵל, תְּיוּבְתָּא!
Traduction
After clarifying why both rulings are necessary, the Gemara explains why this does not resolve the difficulty: We learn that ruling with regard to people also, in a mishna (Nidda 28a): If the fetus emerged in the usual manner, head first, it is considered born only when most of its head emerges. And what is considered most of its head? It is from when its forehead emerges. Accordingly, there was no need for the mishna here to state the halakha with regard to the head of a nine-month-old fetus, and the mention of a head with regard to a miscarriage contradicts the opinion of Shmuel. The Gemara comments: The refutation of the opinion of Shmuel is indeed a conclusive refutation.
Rachi non traduit
הא נמי תנינא. גבי אדם במסכת נדה מי שיצא רוב ראשו הוי ילוד דאפילו החזירו ולא נולד עד לאחר ק' ימים חשיב ילוד מיום ראשון וחשבינן לה ימי טומאה וטהרה מיום ראשון:
יצא כדרכו. לאפוקי היכא דיצא דרך מרגלותיו דודאי לא חשיב ילוד עד יציאת רובו:
תיובתא דשמואל. דודאי ראשו דנפלים דמתני' דוקא:
Tossefoth non traduit
תיובתא דשמואל. לא הוי מצי לאקשויי לשמואל מהא דתנן בפ' בהמה המקשה (חולין דף עז.) שליא שיצתה מקצתה אסורה באכילה דדייקינן נינה התם בדיש פירקין (דף סח.) דביציאת ראש הויא לידה מדאסרינן להו ביציאת מקצת דשמא הראש ישנו באותו מקצת דהיינו דוקא בבהמה אבל אדם לא שמעינן מהתם דהא דקתני סיפא כסימן ולד באשה כך סימן ולד בבהמה היינו לענין שליא דהויא סימן ולד ואין להקשות דבבהמה המקשה היכי דייק מינה דביציאת ראש הוי כילוד דלמא הא דאסורה משום דגזרינן מקצתה אטו רובא כדאמר בפ''ק דב''ק (דף יא.) דאם איתא דביציאת ראש לא הוי לידה לא היה ראוי לגזור כיון דבמקצת אי אפשר לבא בשום פעם לידי חשיבות לידה וא''ת כיון דאיתותב שמואל מאי האי דקאמר בפרק המפלת (נדה דף כו.) גבי הסנדל ולד דאית ליה חיותא מכי נפיק רישיה הויא ליה לידה סנדל עד דנפיק רובא בלאו טעמא דחיותא נמי הא אפילו מתים הראש פוטר וי''ל דחיותא לאו דוקא אלא ראוי לחיותא ואגב דנקט נמי התם לעיל האי לישנא ולד דאית ביה חיותא סריך ולא נפיק סנדל דלית ביה חיותא שריק ונפיק נקטיה נמי בתר הכי ויש ספרים דגרס התם ולד דאית ביה חיותא מכי נפיק רוביה סנדל עד דנפיק כוליה ויש לפרש דרוביה דקאמר היינו רובא דרישא ואית דגרם בהדיא הכא נפק רובא דרישא והא דאמרי' התם בפרק המפלת (נדה דף כט.) בשמעתין דיצא מחותך או מסורס [משיצא רובו ה''ז כילוד] הא כתקנו הראש פוטר ר' יוסי אומר משיצא כתקנו לחיים לא כמו שפירש רבינו חננאל דלחיים היינו בר קיימא דהא אפי' בנפלים הראש פוטר דאיתותב שמואל הכא אלא כמו שפירש שם בקונט' כתקנו לחיים שלם לאפוקי מחותך:
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: פַּדַּחַת פּוֹטֶרֶת בְּכָל מָקוֹם, חוּץ מִן הַנַּחֲלָה. מַאי טַעְמָא? ''יַכִּיר'' אָמַר רַחֲמָנָא, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ לַנַּחֲלָה.
Traduction
§ Concerning this matter, Rabbi Shimon ben Lakish says: The emergence of a forehead alone in the case of a person exempts, i.e., is considered a birth, in all cases, except with regard to inheritance. If a son reached out his head alone and then brought it back, after which his twin brother was born, the second brother is the firstborn with regard to inheritance. What is the reason? The Merciful One states: ''For he shall recognize the firstborn, the son of the hated, by giving him a double portion of all that he has'' (Deuteronomy 21:17), and recognition is not attained by emergence of the forehead alone. And Rabbi Yoḥanan says: Even with regard to inheritance the emergence of a forehead is sufficient.
Rachi non traduit
פדחת. מצח:
[פוטרת] בכ''מ. דחשיב לידה מיציאת פדחת. ובכ''מ מפרש לקמיה:
חוץ מן הנחלה. דהבא אחריו בכור לנחלה אא''כ יצא פניו של ראשון:
דכתיב יכיר. והיכרא ליתא אלא בפרצוף פנים:
אף לנחלה. דפדחת נמי הוי היכרא:
Tossefoth non traduit
מאי טעמא יכיר כתיב. תימה בפ' עשרה יוחסין (קדושין דף עח:) ובפ' יש נוחלין (ב''ב דף קכז:) שדוחק לרבנן דרבי יהודה יכיר למה לי לימא דאיצטריך לכדדרשינן הכא דאפי' רבי יוחנן לא פליג דהא דקאמר אף לנחלה משום דקסבר דפדחת נמי הויא היכרא וגם דוחק ביש נוחלין (שם) לר''מ דאמר אדם מקנה כו' דאתא יכיר לנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס וי''ל דהתם קשיא ליה לשון יכיר דמשמע שיש כח בהכרת האב:
בְּכָל מָקוֹם, לְאֵיתוֹיֵי מַאי? לְאֵיתוֹיֵי הָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: גִּיּוֹרֶת שֶׁיָּצְאָה פַּדַּחַת וְלָדָהּ בְּגַיּוּתָהּ, וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּיְּירָה — אֵין נוֹתְנִין לָהּ יְמֵי טוּמְאָה וִימֵי טָהֳרָה, וְאֵינָהּ מְבִיאָה קָרְבַּן לֵידָה.
Traduction
The Gemara asks: When Rabbi Shimon ben Lakish says the emergence of a forehead alone in the case of a person exempts in all cases, what does this comprehensive phrase serve to include? The Gemara answers that it serves to include that which the Sages taught: With regard to a female convert whose offspring reached out its forehead alone in her gentile state, and then she converted and gave birth to the entire child, one does not assign to her the days of ritual impurity and the days of ritual purity of a Jewish woman who gave birth. And likewise she does not bring the offering that a woman is obligated to sacrifice after giving birth, as the child is considered to have been born while the mother was still a gentile.
Rachi non traduit
עובדת כוכבים אינה מטמאה בנדה וזיבה ולידה:
Tossefoth non traduit
לאתויי הא דת''ר גיורת שיצא פדחת ולדה כו'. וא''ת מאי חידוש הוא זה בהך מילתא טפי משאר דברים דחשוב בהן כילוד כגון לזקוק אשת אחיו ליבום ולפטור מן היבום וההורגו חייב ושאר דברים השנויים בפ' יוצא דופן (נדה דף מג:) וי''ל דאיצטריך הכא לאשמועינן דס''ד אע''ג דיציאת הראש חשוב לידה מ''מ לידת שאר הגוף שיצא אחרי כן בקדושה חשוב כמו כן לידה וניתיב לה ימי טומאה וימי טהרה:
מֵיתִיבִי: ''יַכִּיר'' — זוֹ הַכָּרַת פָּנִים, וְאֵיזוֹ הִיא הַכָּרַת פָּנִים? פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחוֹטֶם. תָּנֵי: ''עַד הַחוֹטֶם''. תָּא שְׁמַע: אֵין מְעִידִים אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחוֹטֶם. תְּנִי: ''עַד הַחוֹטֶם''.
Traduction
The Gemara raises an objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan from a baraita: When the verse states: ''He shall recognize'' (Deuteronomy 21:17), this is referring to the recognition of the face. And what exactly is the recognition of the face? It is recognizing the countenance of the face with the nose. This indicates that the forehead alone is insufficient. The Gemara answers: Teach the baraita as saying: Up to, but not including, the nose. The Gemara suggests: Come and hear a mishna (Yevamot 120a): One can testify that a man died, in order to permit his wife to remarry, only if he can attest to seeing the countenance of the face with the nose, as this allows one to identify the individual definitively. Once again, the Gemara answers that one should teach: Up to, but not including, the nose.
Rachi non traduit
זו הכרת פנים. דמי שהוכרו פניו ראשון הוי בכור לנחלה:
עם החוטם. וקשיא לר' יוחנן:
תָּא שְׁמַע: פַּדַּחַת בְּלֹא פַּרְצוּף פָּנִים, פַּרְצוּף פָּנִים בְּלֹא פַּדַּחַת — אֵין מְעִידִין עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם עִם הַחוֹטֶם. וְאָמַר אַבָּיֵי, וְאִיתֵּימָא רַב כָּהֲנָא: מַאי קְרָאָה? ''הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם''! שָׁאנֵי עֵדוּת אִשָּׁה, דְּאַחְמִירוּ בַּהּ רַבָּנַן.
Traduction
The Gemara suggests: Come and hear another proof: If people saw the forehead of a dead person without the countenance of the face, or the countenance of the face without the forehead, they cannot testify that he died and render his wife permitted to remarry until they see both the countenance of the face and the forehead, with the nose. And Abaye says, and some say it was Rav Kahana who says: What is the verse from which it is derived? ''The recognition of their countenance does witness against them'' (Isaiah 3:9), and there is no recognition of a face without the nose. The Gemara answers: Testimony enabling a woman to remarry is different, as the Sages were stringent with regard to it. Therefore, they required greater proof than with regard to the halakhot of a firstborn.
Rachi non traduit
אין מעידין. להשיא את אשתו דשמא לאו זה הוא:
הכרת פניהם ענתה בם. דהכרת פרצוף פניהם עדותן אלמא פרצוף פנים בעי. ופשטיה דקרא בנואפים כתיב הכרת פני הוולדות ענתה בנואפים שהקב''ה צר את הממזר בצורת פני המנאף:
Tossefoth non traduit
מאי קראה הכרת פניהם ענתה בם. פירש בקונטרס דהכרת פרצוף פניהם עדותן הוא אלמא פרצוף פנים נמי בעי ותימה דביבמות (דף קכ. ושם ד''ה הכרת) מייתי קרא דהכרת פניהם ענתה בם משמע שיש דבר באדם שמכירים על ידו את הפנים והיינו פדחת דחוטם בכלל פרצוף פנים הוא והתם ביבמות (שם) בתר האי קרא מייתי עובדא דאבא בר מרתא דהוו מסקו ביה דבי ריש גלותא זוזי אייתי קירא דבק בבלייתא דבת אאפותיה חלף קמייהו ולא בשקרוה:

וּמִי אַחְמִירוּ? וְהָא תְּנַן: הוּחְזְקוּ לִהְיוֹת מַשִּׂיאִים עֵד מִפִּי עֵד, מִפִּי אִשָּׁה, מִפִּי עֶבֶד, מִפִּי שִׁפְחָה! כִּי אַקִּילוּ רַבָּנַן בְּסוֹפָהּ, בִּתְחִלָּתָהּ לָא אַקִּילוּ רַבָּנַן.
Traduction
The Gemara asks: And were the Sages stringent with regard to this testimony? But didn’t we learn in a mishna (Yevamot 122a): The Sages established that they would allow a woman to marry again based on testimony that is generally not accepted, such as testimony based on hearsay, i.e., the testimony of one man which was heard from another man who saw her husband die, from a woman’s testimony, from a Canaanite slave’s testimony, or from a Canaanite maidservant’s testimony? The Gemara answers that when the Sages were lenient it was with regard to the end of the testimony, i.e., to accept testimony that a husband had died even from individuals just mentioned. But the Sages were not lenient with regard to its beginning, i.e., the basic clarification of whether the witnesses properly identified the dead person when they saw him.
Rachi non traduit
בסופה. לאחר שכוונו יפה בזה הקילו חכמים בסוף עדותן להחזיקן אפי' בעבד ושפחה:
אבל בתחלה. תחלת העדות דהיינו ראיית המת לא אקילו עד שיכירוהו יפה:
וְאִיבָּעֵית אֵימָא:
Traduction
And if you wish, say instead that Rabbi Yoḥanan can resolve the difficulty as follows:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source